Ktouboth
Daf 9b
טְעָנוֹ מְנָה וְכָפַר בּוֹ וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁחַייָב לוֹ חֲמִשִּׁים. רִבִּי חִייָה רֹבָא אוֹמֵר. נִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. אֵינוֹ נִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. מִשְּׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית לָמַד רִבִּי חִייָה רֹבָא. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית. זֶה אוֹמֵר. אֲנִי מְצָאתִיהָ. וְזֶה אוֹמֵר. אֲנִי מְצָאתִיהָ. זֶה שֶׁתּוֹפֵס בְּחֶצְייָהּ כְּמֵבִיא עֵדִים שֶׁחֶצְיָהּ שֶׁלּוֹ. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. כּוּלָּהּ שֶׁלִּי. וְזֶה שֶׁהוּא תוֹפֵס בְּחֶצְייָהּ כְּמֵבִיא עֵדִים שֶׁחֶצְיָהּ שֶׁלּוֹ. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. כּוּלָּהּ שֶׁלִּי. נִשְׁבַּע שֶׁאֵין כּוּלָּהּ שֶׁלּוֹ. וְלֹא שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תְּקָנַת שְׁבוּעָה הִיא. שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם רוֹאֶה אֶת חֲבֵירוֹ בַשּׁוּק וְאוֹמֵר לוֹ. טַלִּית שֶׁעָלֶיךָ שֶׁלִּי הוּא. בּוֹא וְחַלֵּק עִמִּי טַלִּיתָךְ. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַב. מוֹדֶה חֲבִיבִי בִשְׁטָר. הֵיךְ עֲבִידָא. טְעָנוֹ מְנָה וְכָפַר בּוֹ וְהוֹצִיא שְׁטָר שֶׁהוּא חַייָב לוֹ חֲמִשִּׁין. אֵין לוֹ 9b אֶלָּא חֲמִשִּׁין. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כֶּסֶף סִילְעִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחֲקוּ אֵין פּוֹחֵת מִשְּׁנַיִם. מִכָּן וָאֵילָךְ הַמַּלְוֶה אוֹמֵר. חָמֵשׁ. וְהַלֹּוֶה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. הוֹאִיל וְהוֹדֶה מִן הַטַּעֲנָה יִשְׁבַּע. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין הוֹדָאָה מִן הַטַּעֲנָה. מִפְּנֵי שֶׁאֵין הוֹדָאָה מִן הַטַּעֲנָה. וְהָא אִם הוֹדָייָה מִן הַטַּעֲנָה חַייָב. וָכָא לֹא כְמִי שֶׁהוֹדָייָה מִן הַטַּעֲנָה הִיא. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא חַייָב לָהּ מְנָה. וְהִיא כְתוֹבַעַת בְּיָדוֹ מְנָה אֶחָד וְהוּא אֵינוֹ מוֹדֶה לָהּ. הַמּוֹצִיא מַחְבֵירוֹ עָלָיו הָֽרְאָייָה.
Traduction
Si A accuse B de lui devoir un maneh et B nie cette dette, puis A prouve par l’attestation de témoins que B lui doit la moitié de cette somme, selon R. Hiya le grand, on déférera le serment à B pour l’autre moitié en litige; selon R. Yohanan, il n’y pas lieu d’imposer ce serment (82)Selon lui, la conviction faite par témoins n'équivaut pas un aveu. R. Hiya le Grand fonde son opinion sur la déduction tirée de la Mishna suivante (83)Baba Metsia, 1, 1: Deux personnes tiennent les bords d’un vêtement, et chacune d’elles, déclarant l’avoir trouvé, elles prétendent toutes deux à la possession totale; par suite de la possession partielle, chacun a autant de droits que s’il amenait des témoins attestant qu’il possède cette moitié, et il défère le serment à son adversaire pour l’autre moitié réclamée (c’est donc que l’attestation pour une partie donne le droit de déférer le serment, au même titre que l’aveu). Ceci ne prouve rien, cependant, et il suffit de rappeler ce qu’à dit R. Ila au nom de R. Yohanan: En réalité, ce cas ne comporte pas une prestation de serment (84)En présence de 2 présomptions égales, il y aurait lieu à un simple partage, et celui-ci a été seulement établi par les sages, pour éviter les abus et ne pas permettre qu’à la vue de son prochain sur la voie publique revêtu d’un talith (surplis) le premier venu le saisisse, en lui disant: ''le vêtement qui est sur toi m’appartient et puisque je le tiens, partageons'' (dans ce but seul, le serment a été déféré). R. Abin dit au nom de Rab: Mon oncle (R. Hiya) reconnaît qu’au cas où le créancier produit un contrat de dette partielle, il n’y a pas lieu de déférer le serment, et voici comment ce cas se présente: A accuse B de lui devoir un maneh (100 zouz), puis A produit l’acte par lequel B a déclaré devoir 50 zouz (la moitié de la somme réclamée), la dette effective sera fixée à ce dernier chiffre (sans prestation de serment). En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, on peut citer à l’appui de cette opinion la Mishna, où il est dit: Si un contrat porte encore les mots ''sicles d’argent'' et que le reste donnant le chiffre se trouve effacé, les mots encore lisibles indiquent un minimum de 2 sicles dus; quant au reliquat, si le créancier réclame 5 sicles et l’emprunteur ne reconnaît devoir que 3 sicles, Ben-Azaï est d’avis de déférer le serment à ce dernier, qui reconnaît une partie de la réclamation dépassant le minimum du contrat (3 au lieu de 2); selon les autres sages, ce n’est pas un aveu qui ressort pas du caractère de la réclamation (85)Un tel aveu de dette est susceptible d'entraîner l'hypothèse des immeubles, non ce qui est nié, équivalent pour ainsi dire aux biens-meubles V. (Baba Batra 10, 2), et il n’y a pas lieu de déférer le serment. Est-ce à dire de justifier ici la dispense du serment sur ce que l’aveu ne ressort pas du caractère de la réclamation, et qu’en cas d’identité, le serment serait dû? Au contraire, dans notre présente Mishna, le cas de la femme veuve ou répudiée qui réclame 200 zouz et à laquelle on ne veut accorder que la moitié, implique certainement un aveu du caractère de la réclamation (l’adversaire reconnaissant la moitié sans contrat); pourquoi donc, à défaut de témoins, ne pas déférer le serment à l’adversaire de la femme qui se refuse à payer les 200 zouz? C’est qu’en tous cas, la dette d’un maneh (100 zouz) est admise d’un commun accord; la réclamation porte seulement sur la seconde moitié, que le mari (ou son héritier) ne reconnaît pas devoir; c’est au réclamant à fournir la preuve de ce qui lui est dû.
Pnei Moshe non traduit
טענו מנה. ראובן היה טוען לשמעון מנה וכפר בו הכל והביא ראובן עדים על חמשים והך דר' חייא רבה בריש שנים אוחזין ואיידי דמקשי לקמן למתני' מייתי לה הכא:
נשבע על השאר. כדין מודה במקצת הטענה דהעדאת עדים כהודאת פיו דמיא:
ר' יוחנן אומר אינו נשבע על השאר. דאין העדאת עדים כהודאת פיו:
משנים אוחזין בטלית למד ר' חייא רבה. מהך מתני' למד דיניה דהעדאת עדים מחייבתו שבועה כהודאת פיו דהרי זה שתופס בחציה כמביא עדים שחציה שלו דאנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא והלה אומר כולה שלי וכופר בכל הוא:
וזה וכו'. וכן חבירו אנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא וקתני נשבע שאין כולה שלו כלומר שכל א' נשבע שאין לו בה פחות מחציה ואנו מעידין שיש לו בה מקצת ומחייבין לחבירו שבועה על השאר דהיינו החצי שכל אחד מעכב לעצמו אלמא דהעדאת עדים במקצת מחייבו שבועה כהודאת פיו:
ולא שמיע דאמר ר' אילא וכו'. ודחי לה הש''ס האי ראיה דקאמר ממתני' דשנים אוחזין למד דלא היא דהתם שבועה זו לאו משום העדאת עדים היא דהא כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי דשניהן מוחזקין לפנינו ומן הדין שיהו חולקין בלא שבועה אלא תקנת חכמים היא שלא יהא אדם תוקף בטלית שעל חבירו כו' כדי לחלק עמו והילכך רמו רבנן שבועה עלייהו כי היכי דלודו אבל הכא למלוה אית ליה סהדי על החמשים וללוה לית ליה סהדי שאינו חייב לו אינך החמשים וכופר בכל בהן מיקרי:
מודה חביבי בשטר. רב קרי ליה לר''ח חביבי שהיה דודו כדאמרינן בעלמא. וכדמפרש ואזיל שאם הוציא שטר על החמשים מודה הוא דאין לו אלא חמשים ואין נשבע על השאר משום דשטר הוי ליה שיעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות כך אין הודאתן מביאה לידי שבועה:
נשמעינה מן הדא רבי יוסי בר בון מביא ראיה מהאי מתניתא דהודאת שיעבוד קרקעות אין מביא לידי שבועה:
כסף סילעין. שטר שכתוב סלעין דאינון ונמחק הסך אין פחות משנים:
מכאן ואילך. אם הם טוענין על היותר מלוה אומר חמש והלוה אומר שלש:
הואיל והודה מן הטענה. שהרי בשלישי מודה הוא דאין במשמעות השטר אלא שנים ישבע:
אין הודאה מן הטענה. כלומר שאינה ממין הטענה מפני שההודאה בקרקעות היא ונהי נמי דשטרא לית ביה משמעות אלא שנים מ''מ כיון שהודה בשלישי הוי ליה כאלו נכתב בשטר והכפירה הוי במטלטלין וש''מ דאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה:
ובעי הש''ס עלה מפני כו'. טעמא דפטור משבועה שאין ההודאה ממין הטענה הא אם ממין הטענה היא חייב והרי הכא במתני' לא כהודיה ממין הטענה היא בתמיה שהרי אין לה שטר והיא טוענת מאתים והוא [מודה] מנה והוי ממין הטענה ואמאי לא מחייבינן ליה שבועה אם אין לה עדים:
ומשני הכא כ''ע מודים שהוא חייב לה מנה. שהרי אין יכול לכפור באותו מנה שהטוען אחר מעשה ב''ד לא אמר כלום ועכ''פ מנה יש לה וכיש לה שטר על מנה דמיא והוי ליה שיעבוד קרקעות והיא תובעת ממנו מנה אחר והמוציא מחבירו עליו הראיה:
בְּהִינוּמָא. תַּמָּן. נַמְנוּמָא. רַבָּנִין דְּהָכָא אָֽמְרִין. פֹּירֵיוֹמָא.
Traduction
Le Hinoma est expliqué là-bas (à Babylone) par l’étoffe servant au repos (86)Par allusion à NOUM, dormir (tapis où l’on couche); mais les rabbins d’ici (Palestine) le rendent par l’équivalent forhma (vêtement) (87)''A Babylone, on traduisait d'après le sens; mais en Palestine, par un équivalent philologique, homonyme''.
Pnei Moshe non traduit
בהינומה תמן. רבנן דבבל מפרשי נימנומה והוא צעיף שעל ראשה משורבב על עיניה כמו שאנו עושין ומתוך שאין עיניה מגולין פעמים שהיא מתנמנמה בתוכה ולכך נקרא הינומא ע''ש תנומה:
פיריומא. כמו אפריונא והוא חופה של הדס שעושין וכן פליגי בה כהאי בבבלי:
יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּגִין אֵילּוּ שֶׁיָּֽצְאוּ בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְרֹאשָׁהּ פָרוּעַ וְעֵידֶיהָ מֵעִידִין אוֹתָהּ שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא. זֹאת אוֹמֶרֶת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵינָהּ יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא מוּכַּת עֵץ הִיא. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מוּכַּת עֵץ כְּתוּבָּתָהּ מָאתַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא חָשׁוּ לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי.
Traduction
''Si on l’a vue sortir, est-il dit, ayant les cheveux défaits'', semblable, dit R. Hiya au nom de R. Yohanan, à celles qui sortent ainsi au jour du Kippour (88)La vierge se rend en cet état au dais nuptial, en signe de deuil national. Mais de ce que l’état de ses cheveux est attesté, on peut seulement conclure qu’elle n’avait pas encore cohabité; et n’est-il pas à craindre qu’une veuve vierge se soit remariée en cet état, n’ayant droit qu’au douaire d’un maneh? -Non, car cette crainte même prouve que nulle veuve vierge se remarie en ayant les cheveux défaits (s’étant déjà mariée). N’y a-t-il pas à craindre aussi qu’il s’agisse d’une personne blessée par accident (laquelle, quoique non mariée encore, n’a droit qu’à un maneh)? -Non, car l’on adopte l’avis de R. Meir, qui assigne à une telle personne un douaire de 200 zouz. R. Yohanan dit de ne pas se préoccuper d’un cas qui ne se rencontre guère (celui d’une personne blessée par accident).
Pnei Moshe non traduit
יוצאה וראשה פרוע ר''ח בשם רבי יוחנן בגין אלו שיצאו ביום הכיפורים. כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות ע''ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה''כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית ובשביל זה התקינו שיהו הבתולות יוצאות בשעת שמחת חופתן פרועות ראש כאבלות וכמו שהיו נוהגין לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין זכר לאבילות ירושלים:
ופריך וראשה פרועה ועדיה כו'. דקאמרת בשביל שעדים מעידין שיצאה פרועת ראש בחזקת בתולה היא וכתובתה מאתים אמאי וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היתה ועשו לה כל הסימנין הללו ואין לה אלא מנה:
זאת אומרת בתולה מן הנשואין. אסורה לצאת ראשה פרוע שכבר נקרא עליה שם נשואה:
וחש לומר. אכתי ניחוש שמא מוכת עץ היתה ואין לה אלא מנה:
אלא כר''מ. כלומר אם נימא דמתני' לא אתיא אלא כר''מ דאמר מוכ''ע נמי כתובתה מאתים ודלא כרבנן:
לא חשו על דבר שאינו מצוי. דמוכ''ע לא שכיחא ולא תלינן בהא ומתני' ככ''ע אתייא:
רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר אַף חִילּוּק קְּלָיוֹת רְאָייָה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא. זֹאת אוֹמֶרֶת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵין לָהּ חִילּוּק קְלָיוֹת. תַּנֵּי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. אַף מִי שֶׁהוֹלִיכוּ לְפָנֶיהָ חָבִית שֶׁלַּבְּסוֹרוֹת. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין הִיא. זֹאת אוֹמֶרֶת. בְּתוּלָה מִן הַנִּישּׂוּאִין אֵין לָהּ חָבִית שֶׁלַּבְּשׂוֹרוֹת.
Traduction
''Selon R. Yohanan b. Broqa, la distribution de grains rôtis aux convives est aussi un indice de premier mariage''. Mais ne peut-on craindre qu’il s’agisse d’une veuve vierge qui se remarie? -Non, car précisément en ce cas, une telle distribution n’a pas lieu. Aba Saül dit: C’est aussi devant la vierge que l’on amenait un tonneau de verjus à distribuer (à cet indice on peut affirmer que c’était un prem. mariage). Mais n’y a-t-il pas à craindre que ce soit une veuve vierge qui se remarie? Ceci même prouve qu’en cas de second mariage d’une vierge on n’amène pas un tel tonneau devant la mariée.
Pnei Moshe non traduit
חבית של בסורות. שעושין לה סימן לבשר שבתולה היתה כהאי דאמר בבבלי חבית של יין תרומה מעבירין לפניה לומר זו ראשית כתרומה ראשית:
Ktouboth
Daf 10a
משנה: 10a מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁלְּאָבִיךָ הָֽייְתָה וּלְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא נֶאֱמָן שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁלְּאָבִיו וְהוּא אוֹמֵר לְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ אֵינוֹ נֶאֱמָן.
Traduction
Si quelqu’un dit à un autre: ''Ce champ appartenait à ton père, mais je l’ai acheté de lui'', on doit le croire, dit R. Josué, en vertu du principe: la bouche qui a lié est aussi celle qui a délié (89)''Puisque l'autre ne savait pas que le champ appartenait autrefois à son père, il pouvait croire que ce bien appartenait depuis longtemps à son propriétaire actuel; c'est donc le propriétaire qui s'est pour ainsi dire lié, en disant quel a été son prédécesseur; par conséquent, il peut se délier en disant l'avoir acheté: on le croit - C'est l'indivisibilité de l'aveu, formulé à l'art 1356 du Code civil''. Mais s’il y a des témoins qui savent que le champ appartenait au père de l’autre, et le possesseur actuel prétend l’avoir acheté, on ne croit pas ce dernier.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מודה רבי יהושע. בבבלי מפרש דאפירקא קמא קאי אע''ג דגבי היא אומרת משארסתני נאנסתי פליג רבי יהושע אר''ג ואמר דלא מהימנינן לאשה כמיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני ולא פסלה נפשה מכהונה מודה הכא באומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שהוא נאמן במיגו דאי בעי אמר שלי היא וטעמא דהתם שור שחוט לפניך שלא מצא לה בתולים והם הסיתוהו לבא לב''ד ואע''פ שיש לה להשיב טענה טובה מזו לא אמרינן מיגו דדילמא איערומי קא מערמא אבל הכא אין שור שחוט לפניך כלומר אם שתק זה לא היו לו עוררים שאין אדם תובעו ואי לא דאמת הוא שלקחה לא היה אומר לו כלום הילכך אמרינן מיגו ובגמרא דהכא מפרשינן לה בענין אחר:
ואם יש עדים כו' אינו נאמן. דאין כאן מיגו:
הלכה: וּמוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ כול'. מוֹדֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאֵין פְּלִיג בְּקַדְמִיתָא.
Traduction
''R. Josué reconnaît, est-il dit ici, que l’on ajoute fois au déclarant''; mais s’il conteste un point, c’est celui du (§ 6, où l’on admet comme valable l’assertion de la femme, opposée au mari).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מודי ר' יהושע. ואין פליג בקדמיתא. דקתני מודה ר' יהושע משמע דפליג ואם הוא פליג בקדמייתא פליג כלומר מה ששנינו בפ''ק משאירסתני וכו' כדפרישית במתני' דהא ע''כ לאו ארישא דהאי מתני' פליג דהשתא התם היא אומרת משארסתני נאנסתי והיא טוענת ברי והבעל שמא ואמר ר' יהושע דהבעל מהימן עד שתביא ראיה לדבריה הכא דברי וברי הוא לכ''ש אלא ודאי אפ''ק קאי:
אֵינוֹ נֶאֱמָן. בְּשֶׁלֹּא אָֽכְלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה. אֲבָל אִם אָֽכְלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה נֶאֱמָן. בִּשֶׁלֹּא מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. אֲבָל אִם מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ אֲפִילוּ (לֹא) אָֽכְלָהּ שְׁנֵי חֲזָקָה [אֵינוֹ] נֶאֱמָן. כְּהָדָא. רְאוּבֵן אוֹכֵל שָׂדֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ וְהֵבִיא שִׁמְעוֹן עֵדִים שֶׁמֵּת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. מַפְקִין לָהּ מֵרְאוּבֵן וּמַחֲזִירִין לֵיהּ לְשִׁמְעוֹן. חָזַר רְאוּבֵן וְהֵבִיא עֵדִים שֶׁלֹּא מֵת אָבִין מִתּוֹכָהּ. אָמַר רִבִּי נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. אֲנָא אַפִּיקְתֵּיהּ מֵרְאוּבֵן אֲנָא מַחֲזִיר לֵיהּ לִירְאוּבֵן. רַבָּנִין דְּהָכָא סָֽבְרִין כֵּן. רַבָּנִין דְּתַמָּן אָֽמְרִין. מִשָּׁעָה שֶׁיָּצָאת עֵדוּת בְּרוּרָה יָצָאת. כֵּן רַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרִין. מִשָּׁעָה שֶׁנִּישֵּׂאת בְּעֵדוּת בְּרוּרָה נִישֵּׂאת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מוֹדוּ רַבָּנִן דְּתַמָּן שֶׁאִילּוּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה שְׁנַיִם אוֹמְרִים. מֵת אָבִיו מִתּוֹכָהּ. וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים. לֹא מֵת מִתּוֹכָהּ. שֶׁהַשָּׂדֶה בְחֶזְקַת רְאוּבָן.
Traduction
''On ne croit pas ce dernier'' (le possesseur actuel), est-il dit à la fin. C’est vrai lorsque le possesseur n’en a pas mangé les produits depuis des années; il y a alors présomption de dépossession; mais s’il en consomme toujours les produits, il y a présomption de possession, et on le croit en sa prétention d’avoir acheté ce champ. Toutefois, cette présomption est justifiée lorsque l’attestation ne porte pas sur le point de savoir si le père de l’autre est mort dans ce bien; mais si ce père est mort là, malgré la consommation qui a eu lieu depuis des années, ce n’est pas une présomption fondée, et le possesseur n’est pas cru. Ainsi il a été dit (90)J, (Baba Batra 3, 4) (14a): Ruben jouit d’un champ dans la présomption que c’est son bien; mais Simon faisant venir des témoins qui attestent que son père y est mort, on enlèvera ce bien à Ruben pour le donner à Simon; si plus tard, Ruben fait venir des témoins infirmant l’attestation première et démontrant que le père de Simon n’y est pas mort, en ce cas, dit R. Nahman b. Jacob, la décision qui a enlevé ce bien au premier le lui rendra (91)Comme il y a 2 témoins contre 2 ils s'annulent, et l'on en revient au 1er état. C’est là l’opinion des rabbins d’ici (de Palestine). Mais les rabbins de là-bas (de Babylone) pensent au contraire que le premier témoignage issu (sans contradiction) a seul force de loi (sans retour). R. Yossé ajoute: ces mêmes rabbins reconnaissent cependant que si, dès la 1re déclaration des 2 témoins attestant le décès du père de Simon en ce bien, il y a eu contradiction par 2 autres témoins niant ce fait, le premier (Ruben) conserve le bien, en son état de présomption (92)Suit un passage traduit traité (Yebamot 10, 3).
Pnei Moshe non traduit
אינו נאמן. הא דקתני במתני' אם יש עדים שהיא של אביו אינו נאמן בשלא אכלה זה שני חזקה אבל אם אכלה שני חזקה נאמן לומר לקחתיה הימנו:
בשלא מת אביו מתוכה. הא דאמרינן אם אכלה שני חזקה נאמן בשאין העדים מעידים אלא שהיתה של אביו של זה ואינם יודעים אם מת מתוכ':
אבל. אם מעידים שמת אביו מתוכה אפילו אכלה שני חזקה לא נאמן גרסינן דמתני' בקטן שהגדיל מיירי כדמוקי לה בבבלי ולא ידע במילי דאבוה כלום ולפיכך חזקתו של זה אינה חזקה. א''נ משום דהוכחש במה שאמר לקחתיה הימנו דהרי העדים מעידים שמת אביו מתוכ':
כהדא. דאמרינן לקמי' דאם יש עדים שמת אביו של שמעון מתוכה כשהיה מוחזק בה אין חזקתו של ראובן כלום:
והביא עדים שלא מת אביו מתוכה. והכחיש עדי שמעון:
אנא אפיקתי' מראובן אנא מחזיר ליה לראובן. דאוקי תרי לבהדי תרי ומחזיר אותה לרשותו של המחזיק שהוציאוה מידו:
רבנן דהכא סברין כן. דלא חיישינן לזילותא דבי דינא:
רבנן דתמן. של בבל פליגי דאמרין בשעה שיצאת מראובן בעדות ברורה יצאת דעדיין לא באו עדי הכחשה שלא מת אביו של שמעון מתוכה והילכך תשאר השדה בחזקת שמעון ולא מהדרינן לה לראובן משום זילותא דבי דינא:
כן רבנן וכו' עד נשאת ל''ג וטעות המדפיס אגב שיטפא דלקמן הוא:
מודו רבנן דתמן שאילו משעה ראשונה. קודם. שהוציאוה מיד ראובן היו שנים אומרים מת אביו כו' שהשדה בחזקת ראובן דאוקי תרי בהדי תרי וארעא בחזקת מרה קיימ' ולא פליגי אלא כשהוציאוה מראובן ע''י עדי שמעון שבאו מתחילה ואיידי דלקמן מקשי מהא נקט לה אע''ג דמילתא דפשיטא היא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source